אולפני גבע, או "סרטי גבע", הוקמו בשנת 1949 בגבעתיים על-ידי איש העסקים מרדכי נבון, והפכו, לצד אולפני הרצליה של מרגוט קלאוזנר, לכוח מרכזי ומניע בתעשיית הקולנוע הישראלית. האולפנים הכילו מעבדת פילם, חדרי עריכה ומחסני ציוד, שהעניקו שרותים לתעשייה כולה. בראשית דרכם התמחו האולפנים בהפקה של סרטי הסברה, בהזמנת משרדי ממשלה והמוסדות השונים, אך לאחר כמה שנים הצליחו לבסס יצור שוטף של סרטי קולנוע ישראליים באורך מלא, שרובם אף זכו להצלחה בקרב הקהל, ביניהם "מעשה במונית", "איי לייק מייק", "אלדורדו", "דליה והמלחים", "חור בלבנה", "שני קוני למל" ועוד. בין הכתלים של האולפנים עשו את צעדיהם הראשונים כמה מאנשי המקצוע החשובים של הקולנוע הישראלי, ביניהם הצלמים דוד גורפינקל, אדם גרינברג ואמנון סלומון, והעורכת נלי גלעד. בשנת 1967, אחרי מותו של מייסד האולפנים מרדכי נבון, נמכרו האולפנים לקבוצת משקיעים קנדיים בהובלתו של עורך הדין הישראלי איז'ו שני, ושינו את שמם ל"ברקי פטה המפריס". בתקופתו של שני המשיכו האולפנים להעניק שרותי מעבדה וציוד לתעשיית הקולנוע הישראלית, ואף יזמו והפיקו שורה נוספת של סרטי קולנוע, ביניהם "עזית הכלבה הצנחנית", "יופי של צרות" ו"גבעת חלפון אינה עונה". בשנת 1978 התאחדו "ברקי פטה המפריס" עם אולפני הרצליה והפכו לחברת "האולפנים המאוחדים בע"מ". הבניין ההיסטורי של אולפני גבע המשיך להכיל את מעבדת הפילם היחידה בישראל, שנסגרה באמצע שנות ה-90.